<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ה</h1>
<h2>דף ק.</h2>
דין איסור בריא פי' בתשובות לגבי דג טמא שנמצא בין דגים טהורים אחרי שנתבשלו (סי' תתקמ"ב). ועוד אחבר דרך קצרה. בריא אפילו בין בו כזית בין בשר גידין ועצמות אפילו הכי חשיב ולא בטיל כשאינו מכירו, כדאמרינן גבי גיד הנשה בריא שאני, וכן גבי אוכל נבילה כל שהו במסכת מכות (י"ג ע"א) דבבריית נשמה כולי עלמא [ל"פ] דבכל שהוא אך בחיטה של טבל פליגי ר' שמעון ורבנן. ולא מיבעיא בריא שלא חסרה אלא אפילו חסרה נמי רק שיהא רובו שלם ונתערב ואינו מכירו רובו כולו, דהא בעיא היא בפרק כהן ונזיר (נ"א ע"ב) וסלקא בתיקו ואזלינן לחומרא, ורבינו אליקים פירש התם בפירושיו לעניין ללקות האוכלו משום שרץ קא מיבעיא ליה ולא לעניין טומאה. וכן נ"ל מדנקט נמלה שאינה מטמאה ולא נקט שרצים המטמאים. ואם נתרסק שאין רובו שלם אפילו אחד מאיברים שלו ואינו מכירו בטל ובלבד שלא יהיה ראוי להתכבד בו בפני האורחים. ודינו כחתיכת בשר. ומיהו לוקה עליו בכזית כדאמרינן בפרק קדשי מזבח (מעילה ט"ז ע"ב) האברים אין (לו) [להם] שיעור אפילו פחות מכזית נבילות ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין וא"ר יוחנן אין לוקין עליה[ן] אלא בכזית, דלא גרע מכזית בשר. והא דאמרינן בפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ו ע"ב) מה לשרצים טמאים שכן מטמאין בכעדשה משרצים טהורים מה לשרצים טהורים שכן אסורם במשהו, וכן בפרק העור והרוטב (ק"כ ע"א), הכי פי' שכן איסורן במשהו אם אכלן שלימים דהוי בריא כנמלה מה שאין כן בחלב. ורבינו שלמה התם אגב חורפיה לא עיין בה. אבל אבר לאו בריא הוא. ונ"ל דלגבי אבר בעי[נן] נמי שיהיה עליו כזית בשר ואין לו שום חשיבות משום שהוא אבר לגבי ללקות האוכלו משום שרצים טמאים דעופות או דדגים. אבל שרצים הטמאין יש בהן חילוק, במיתתן בכעדשה דגמרינן אכילתו מטומאתן שאינם ראויים לטמאות אלא במותם, אבל בחייהם בכזית כשאינם שלימין. ועופות טמאים ודגים טמאים דלא אתקש אכילתן לטומאת שרצים הוו כטומאת עצמן בכזית כשאינם שלימים או רובם. והכי מסקנ' במעילה (ט"ז ע"ב) דבמובדלים דבר הכתוב, שהם שרצים המובדלים בטומאה משאר שרצים הטהורים, שהטמאים במותם בכעדשה משום הקיש, ורב ור' יוחנן בטהורים מיירי הילכך שיעורו בכזית. ומה שפירשנו דאבר כבשר דבעינן שיהיה עליהן כזית בשר ולא סגי ליה במשהו בשר וגידין ועצמות שיהיה בין כולן כזית, הני מילי באבר כזית דג טמא או בעוף (טמא) [טהור] שנתנבל או אבר דעוף טמא שמת או של בהמה שמתה, אבל אבר מן החי סגי ליה במשהו בשר וגידין ועצמות שיהיה בין הכל כזית. והא דבעינן כזית משום דאכילה כתיב ביה, ומיהו כזית בשר לא בעינן דרב סבר לה כר' יוחנן דאמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי, ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטריפה, וחלקן הכתוב לבשר [מן] החי ולאבר מן החי בתרי קראי להודיענו שבשר מן החי בכזית. ואע"ג דאיכא למימר דחלקן להתחייב שתים כדאמרינן עלה בהדיא מיהו להא נמי חלקן אליבא דרב. וכן פר"ש. ו(א)אבר מן החי במשהו בשר גידים ועצמות, ומיהו צריך שיהיה כזית בין שלשתן דאמר רב יהודה אמר רב (ק"ב ע"א) אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיב ביה. ופרכינן והאמר רב(א) אכל צפור טהור בחייה בכל שהו, שאסור אבר מן החי ירד לו מיצירתו, טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהו, שאיסור טמאה מיצירתו ירד לו אבל ציפור טהורה שמתה איסור נבלה לא ירד לה מחיים הילכך בכזית [ד]לא חשיב בריא, וקשיא דרב אדרב. ומרישא פריך ליה מציפור טהורה ולא מטמאה ומשני במשהו בשר וגידין ועצמות, אבל אטמאה לא משני דוודאי משהו ממש קאמר כנבילה. ובחייה סבירא ליה דלאיברים עומדת וכזית בעינן דאכילה כתיב ביה לא שנא אבר ולא שנא כולה כיון דמשום אבר מן החי הוא. וציפור טמאה, בשלימה מיירי אבל אבר ממנה לא דלא איתקש לשרצים ובעינן כזית בשר למאן דאמר אבר מן החי אינו נוהג בטמאים. ולמאן דאמר בסוף פירקין (ק"א ע"ב) אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין, צריך לפרש דמשהו בשר גידין ועצמות בעינן משום אבר מן החי אבל משום שם טמאה סגי במשהו ממש אם היא שלמה, ומשום אבר מן החי למ"ד נוהג בטמאים בעינן כזית בין בשר גידין ועצמות למאן דאית ליה בחייה לאיברים עומדת, והא דכייל להו בין בחייה בין במיתתה, לעניין ש(ו)ם טומאה שהוא במשהו ממש. ובשלימה אע"ג דאכילה כתיב ביה מהני חשיבות שהיא בריא וכן ברובא. ובמסכת מכות (ט"ז ע"ב) גרסינן ריסק תשע נמלות והביא אחת והשלימה לכזית חייב שש חמש משום נמלה ואחת משום נבילה. פי' האחת שלימה הילכך אפילו משהו ממש ומיצירתו איסורו וחשוב בריא, והמרוסקות מצטרפין עם השלימה לכזית נבילה אפילו אין במרוסקות אבר שלם ששם נבילה אינו מיצירתו הילכך בעינן כזית. ושמעינן מהך דרב דלעיל כל איסור שאינו מיצירתו כגון שנתנבלה, אי נמי טהור שנתבשל עם הטמא וקיבל איסור ושוב נתערב הטהור בשאר, בטל, ובלבד שיהא קטן שאינו ראוי להתכבד בפני האורחים. וחתיכה חשובה שנשברה בטלה חשיבותה כדאמרינן בהניזקין (גיטין נ"ד ע"ב) לגבי נפלו ונתפצעו. והא דמשני בריש פרק התערובת (זבחים ע"ג ע"א) בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, ולא משני בריה שאני אילו אינו חי, משום דשור הנסקל וקדשים דמני התם אין איסורן מיצירתן ולא שייך בהו הך טעמא. והמתיישב בפרק גיד הנשה בפר"ש ובנזיר ובמעילה ימצא דבריי אמיתים. ויש לשונות אחרות ואין בהן ממש.
